היופי בציורים החדשים של ליליאן קלאפיש מצוי במקום שהוא כלל לא אמור להימצא, בדברים הכי שימושיים, הכי פשוטים, בחיים העמוקים של טבע דומם (ט.ת)
היופי בציורים החדשים של ליליאן קלאפיש מצוי במקום שהוא כלל לא אמור להימצא, בדברים הכי שימושיים, הכי פשוטים, בחיים העמוקים של טבע דומם (ט.ת)
היופי בציורים של ליליאן קלאפיש טמון בצלילות הנדירה של ציירת ותיקה ומיומנת בת 93, ששפת הציור שלה נותרה נקייה מכל מניירה של סגנון או גיל (ט.ת)
היופי בציורים של ליליאן קלאפיש טמון בצלילות הנדירה של ציירת ותיקה ומיומנת בת 93, ששפת הציור שלה נותרה נקייה מכל מניירה של סגנון או גיל (ט.ת)
ליליאן קלאפיש | היכן טמון היופי?
טלי תמיר, מאי 2026
היופי בציורים החדשים של ליליאן קלאפיש מצוי במקום שהוא כלל לא אמור להימצא, בדברים הכי שימושיים, הכי פשוטים, ב"חיים העמוקים של טבע דומם". כמו פרוסט, שעיניו משוטטות על פני משטח השולחן בתום הארוחה, רואה קלאפיש את יופיים של "כוס מרוקנת כדי מחציתה... את מטמורפוזות הנוזלים בגלל התאורה, את השתנות השזיפים מירוק לכחול ומכחול לזהב בקערת פירות שמחציתה כבר חשופה; את שיטוט הכיסאות המיושנים, הנקבצים פעמיים ביום סביב המפה, הפרושה על השולחן כעל מזבח שנחוגים בו פולחני הגרגרנות..." אלא שקלאפיש, התנתקה מהגרגרנות הצרפתית האנינה ומשולחן האוכל השופע והעתיקה את "החיים העמוקים של 'טבע דומם'" לחפצים המונחים בסטודיו הצנוע שלה בביתה בפריז: את כוס היין וגווניה העמוקים החליפה בבקבוק פלסטיק של מים מינרלים, את קערת הפירות הניחה על כיסא מיושן שניצב בסטודיו אי-אלו שנים, את השזיפים החליפה בתפוחים או אגסים, ולפעמים ויתרה על הקערה, והסתפקה במפגש המינימלי של תפוח אדום על כיסא שחור, מוכתם בכתמי צבע.
היופי בציורים החדשים שלליליאן קלאפיש כבר אינו מפוזר בעולם, באתרי בנייה, בנוף הפתוח אפילו לא בחדרי הבית הפנימיים או בשולחן הכתיבה של סטפן, בעלה. קלאפיש יצרה מהלך של צמצום, מעין זום-אין אל תוך הסטודיו, תוך שנישלה עצמה במתכוון מנכסי העולם הגדול. מהלך המיקוד הפנימי הזה, המתכנס אל התמצית המינימלית ביותר, מסתפק בפרח, בענף נובל או בתפוח אחד, מאפשר לריק הלבן לחדור אל הפריים ולהציף אותו. במקום השמיים הרחבים בציוריה המוקדמים היא מציירת היום פיסת שמיים, נגזרת-מבט מבעד לחלון. רק קצות הגגות נדחקים לתחתית הציור, ומהם והלאה חומק המבט למעלה, אל שמים חיוורים, מולבנים, לא ממש כחולים.
היופי בציורים החדשים של ליליאן קלאפיש בנוי על הסטת המבט מן המרכז הצדה: המוטיב המרכזי מאבד מכוחו והפריים המצויר מכיל קצוות וחלקים של דברים שוליים, כביכול חסרי חשיבות: ריבועי-ציורים שעונים על הקיר, חלקי מסגרת, פינה של חלון. בניגוד לסזאן, שהסווה את הסטודיו וצייר קומפוזיציות הדוקות ומוסדרות של טבע דומם על שולחן, קלאפיש מרחיבה את המבט ומנכיחה את מרחב הסטודיו הכאוטי בתוך הציור. היא מדגישה דווקא את הארעי והמפוזר בסביבת עבודתה והופכת את השוליים לשווי-ערך לתפוח המצויר, כביכול יצרה סקאלה חדשה של סדר ומשקל.
היופי בציורים החדשים של קלאפיש טמון בנוכחות של החפץ הגולמי שמקבלת את משמעותה מכוחו של המבט הרואה. רק לצייר לבדו, אמר הפילוסוף הצרפתי מרלו-פונטי בספרו "העין והרוח", "הזכות להביט בכל דבר ודבר ללא חובת הערכה כלשהי," מבלי להעביר אותו דרך מערכות מיון או שיפוט. כוח הראייה של הצייר, טען, ניכר ביכולתו להעלות את הבלתי נראה מתוך הנראה ולפעול כ"ריבון ללא עוררין בהרהורו המתמשך בעולם." לפיכך, דינו שלבקבוק הפלסטיק הכחלחל כשל פורצלן-דלפט מעודן, וקלאפיש מצליחה לחשוף נימות יופי אחרות מכוח מבטה-שלה.
היופי בציורים של ליליאן קלאפיש טמון בצלילות הנדירה של ציירת ותיקה ומיומנת בת 93, ששפת הציור שלה נותרה נקייה מכל מניירה של סגנון או גיל. יכולתה הנדירה היא בהיכרות העמוקה שלה עם ציור קלאסי-צרפתי שמלבלב מחדש תחת מכחולה למהות עכשווית רעננה ונטולת מעמסה. גדולתה ביכולתה לאבד מאסה ציורית ולצבור איכות תמציתית.
