"הציור של דן אורימיאן פונה אל הקרוב באמצעות השפה של הרחוק. הוא יוצא אל היער הקרוב למקום מגוריו, קרוב לסטודיו שלו, עם העיניים של הרומנטיקה הגרמנית והשפה החזותית של גרהרד ריכטר, לוק טוימנס, פטר דויג וכיוצא בהם. התוצאה היא מסמך מרתק על האופן שבו המבט שלנו אינו אופטי אלא תרבותי." (י.ה.)
"הציור של דן אורימיאן פונה אל הקרוב באמצעות השפה של הרחוק. הוא יוצא אל היער הקרוב למקום מגוריו, קרוב לסטודיו שלו, עם העיניים של הרומנטיקה הגרמנית והשפה החזותית של גרהרד ריכטר, לוק טוימנס, פטר דויג וכיוצא בהם. התוצאה היא מסמך מרתק על האופן שבו המבט שלנו אינו אופטי אלא תרבותי." (י.ה.)
"התערוכה היא על הר איתן, אבל הציורים של הר איתן, אינם אודות הר איתן עצמו. הם אודות הלך רוח, משיכת מכחול, הפשטה, רושם ורגש. וזו בסופו של דבר הסיבה שהציורים כה אפקטיביים, לא כי אנו מזהים בהם את האתר והיער, אלא את עצמנו, את הנוף הרגשי והפסיכולוגי שלנו." (י.ה.)
"התערוכה היא על הר איתן, אבל הציורים של הר איתן, אינם אודות הר איתן עצמו. הם אודות הלך רוח, משיכת מכחול, הפשטה, רושם ורגש. וזו בסופו של דבר הסיבה שהציורים כה אפקטיביים, לא כי אנו מזהים בהם את האתר והיער, אלא את עצמנו, את הנוף הרגשי והפסיכולוגי שלנו." (י.ה.)
הציור של דן אורימיאן פונה אל הקרוב באמצעות השפה של הרחוק. הוא יוצא אל היער הקרוב למקום מגוריו, קרוב לסטודיו שלו, עם העיניים של הרומנטיקה הגרמנית והשפה החזותית של גרהרד ריכטר, לוק טוימנס, פטר דויג וכיוצא בהם. התוצאה היא מסמך מרתק על האופן שבו המבט שלנו אינו אופטי אלא תרבותי. כלומר, עוד קודם, התוצאה היא ציורים יפים, משוכללים, מחושמלים, רוטטים של נוף שהיה שקוף או מובן מאליו אך מתגלה כמסתורי, כאפוף קסם. היער הרזה של הקרן הקיימת נעשה ליער השחור - מקום הולדתן של אגדות האחים גרים.
היער המדובר שוכן בהר איתן, מתחתיו שמורת הסטף ברכס הסובב את ירושלים. הסטודיו נמצא במושב עמינדב. אורימיאן יוצא לטייל בהר בחורף ובסתיו. זה הזמן שבו הוא מעט נטוש, פחות פיקניקים ועל האש, יותר רוח ירושלמית מצליפה באוויר האפור ושורקת בין הענפים. בתוך היער ישנן אנדרטאות לנופלים. זהו אחרי הכול, "יער הנופלים". האנדרטאות מוזנחות וחלודות. צייר אחר היה נתפס לזה אולי, לא אורימיאן. מבטו אינו מחפש את הקיים אלא את הנעדר, אינו מחפש את האקטואלי אלא את העל-זמני. היער הזה משמש כסינקדוכה למשהו גדול שאיננו, משהו שלם ורחוק.
את הציורים מנחה איזשהו מושג מופשט של יער, של מעבה, של טבע. לא, לא בדיוק טבע; טבע כמושג תרבותי. "טבע", בגרשיים. טבע גזור, מעובד בפוטושופ, טבע אודותיו שמענו, באגדות, כמותו ראינו, בספרי ילדים או בציור מאי אז, מאי שם. לפעמים נדמה לי שאפשר לחלק את הציירים בעולם לפי החץ שלהם. האם הוא יוצא מהצייר החוצה לעולם או נכנס מהעולם פנימה לצייר. אורימיאן יליד ירושלים 1975, בוגר תואר ראשון ושני מהמחלקה לאמנות בבצלאל, הוא צייר מהסוג השני. המבט שלו אינו פונה לעולם אלא נפתח אליו. העולם בא ועובר עיבוד.
התערוכה היא על הר איתן, אבל הציורים של הר איתן, אינם אודות הר איתן עצמו. הם אודות הלך רוח, משיכת מכחול, הפשטה, רושם ורגש. וזו בסופו של דבר הסיבה שהציורים כה אפקטיביים, לא כי אנו מזהים בהם את האתר והיער, אלא את עצמנו, את הנוף הרגשי והפסיכולוגי שלנו.
יונתן הירשפלד, דצמבר 2023
